המחקר בוצע בסימולטור נהיגה במטרה לבדוק את ההשפעה של מערכת התראה להתנגשות פנים-אחור על התנהגות נהגים. באמצעות גירסא מורחבת של מודל העומס התפיסתי, תופעלה רמת העומס תפיסתי על הכביש (למשל, צפיפות המכוניות) ובשולי הכביש (למשל מספר הולכי הרגל), כמו כן אירועים קריטיים התרחשו על הכביש (למשל, מכונית מלפנים האטה פתאום) או משולי הכביש (למשל, הולך רגל חצה את הכביש באופן בלתי צפוי). כל נבדק נהג בארבעה תרחישים: שניים עם מערכת התראה ושניים ללא מערכת כזו. נמצא שלפחות בתנאי אחד (התנאי שבו העומס היה נמוך בשני המיקומים) מערכת ההתראה פעלה כמו חרב פיפיות: מצד אחד הפחיתה את התאונות עם ישויות על הכביש, ומן הצד השני העלתה את התאונות עם ישויות שהגיעו מהשוליים. ממצאים אלו מדגימים את חשיבות התפעול השיטתי של עומס תפיסתי בשדה החזותי ושל מיקומי אירועים קריטיים כאשר מעריכים התנהגות של נהגים.
