מטרת מחקר זה הייתה לבחון את ההנחה שהוספת עדשת קולימציה לתצוגות סטריאוסקופיות תפחית עייפות כתוצאה משימוש מתמשך בתצוגה סטריאוסקופית. הרעיון היה שבשל הצגת התמונות הסטריאוסקופיות קרוב לאינסוף (בעזרת עדשת הקולימציה) יופחת הקונפליקט בין שני מנגנונים שונים של תנועת העין. הנחה זו נבדקה על 11 נבדקים שביצעו מטלת חיפוש חזותי באמצעות תצוגה סטריאוסקופית במשך 45 דקות בכל אחת משתי פגישות ניסוי. בפגישה אחת התצוגה הסטריאוסקופית נצפתה דרך עדשת הקולימציה ובפגישה האחרת אותה מטלה בוצעה ללא עדשת הקולימציה. הערכת העייפות בוצעה באמצעות מדדים אובייקטיביים שכללו את ה- Critical Fusion Frequency (CFF) ואת נקודת המנוחה (resting points) והנקודה הקרובה (near points) של מנגנוני הוגרגציה והאקומודציה. בנוסף, הצופים מילאו שאלונים לגבי רמת העייפות הסובייקטיבית שלהם. מדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים אלו נלקחו הן לפני והן אחרי ביצוע מטלת החיפוש החזותי בכל אחת משתי הפגישות. ממצאי המחקר מצביעים על כך שעדשת הקולימציה אכן הפחיתה עייפות חזותית. המדדים האובייקטיביים הראו עליה בעייפות בביצוע ללא העדשה. ירידה של 5% ב CFF נחשבת לסימן לעייפות חזותית. ללא העדשה הירידה עמדה על 7%, אך עם העדשה היא עמדה על 3.7% בלבד. גם המדדים האחרים הצביעו על עייפות גדולה יותר ללא העדשה, אבל ממצאים אלו לא היו מובהקים סטטיסטית (אולי בשל המדגם הקטן). נמצא שנקודת המנוחה של האקומודציה נעשתה קרובה יותר כשעבדו ללא העדשה לעומת המצב כשעבדו עם העדשה. הנקודה הקרובה של הוגרגציה התרחקה יותר עם העדשה מאשר בלעדיה. השאלון הסובייקטיבי כלל 16 מאפייני עייפות. מעבר לכל, לא נמצא הבדל מובהק בין העייפות שדווחה עם וללא עדשה, אבל היו כמה שאלות ספציפיות שאכן הצביעו על עייפות מוגברת ללא עדשה.